חי חי בר יוחאי, קבר הרשב"י במירון, מדורות, חץ וקשת, חתונות, 10 דברים שרציתם לדעת על ל"ג בעומר.

א.  בלוח השנה היהודי, ספירת העומר המתחילה במוצאי חג הפסח (או בליל חג שני בגלות) היום השלושים ושלושה לספירה קרוי ל"ג בעומר. יום זה הינו כעין מועד בין פסח לחג השבועות. יום זה יחול תמיד בי"ח באייר. ל"ג בעומר יום עתיר מנהגים ,בהם נדון בכתבה דלהלן.

ב.  אנו נוהגים מנהגי אבלות רבים בימי הספירה. חלקם הגדול נפסקים בליל ל"ג בעומר. מנהגי האבלות הונהגו בגין מותם של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא במגיפה. הם נענשו כי לא נהגו כבוד איש ברעהו. המסורת אומרת כי המגפה פסקה בל"ג בעומר. מנא לן? סיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא מדברי חז"ל. "אמרו, שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה (מלשון שינון- לימוד) להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה …כולם מתו מפסח עד עצרת.(מסכת יבמות דף ס"ב עמוד ב').

ג.  הגמרא מציינת כי פטירתם הייתה עד עצרת אם כן מדוע יש המפסיקים האבלות בל"ג בעומר? המקור לכך הוא ציטוט של רבי אברהם בן נתן הירחי שחי במאה ה-12 (לפני כתשע מאות שנים) הוא מביא ציטטה מדבריו של רבי זרחיה הלוי: "בספר ישן הבא מספרד כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת" !! משמעות "פרוס" היא חמישה עשר ימים וזהו ל"ג בעומר".

ל"ג אכן 15 יום לפני תום הספירה. נשים לב שזהו הבסיס למנהגי אחינו בני עדות המזרח להתחתן מליל ל"ג בעומר והלאה, בעוד שהאשכנזים אינם נישאים עד שלושת ימי ההגבלה, בהסתמכם על האמור במסכת יבמות.  בנושא חילוקי דעות בין הפוסקים לאורך מאות שנים. אביא את דברי המהרי"ל אשר כונה בשם "אבי מנהג אשכנז": "עושים שמחה ביום ל"ג בעומר" כיוון שמות התלמידים הופסק לאחר ל"ב יום וכי עושים למחרתם שמחה לזכר".

ד.  המנהגים הבולטים ביותר בל"ג בעומר הינם ההילולה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי (ובנו רבי אלעזר) ומנהג הדלקת המשואות. הילולת בר יוחאי מה מקורה? .העליה למירון הייתה ידועה מהמאה ה12 דווקא למערת הלל ושמאי וביום חג "פסח שני" דהיינו י"ד באייר. רק במאה ה-15 (לפני כשש מאות שנים) אנו מוצאים אסמכתא לתחילת מנהג זה. בשנת 1473 כתב יהודי שכינויו היה "הנוסע מקנדיה" את הדברים דלהלן: "מטיברייא רחוק כמו י"ב מילין יש מקום נקרא מירוני, יש מערה אחת נקברו בה עשרה זקנים חשובים ובכללם שמאי והלל. מעט רחוק משם יש מערה אחרת, נקברו בה שמעון בר יוחאי ובנו ובתוך המקום יש בית כנסת מר' שמעון בר יוחאי ואין שם מים חיים כלל, עד שלא יוכלו לדור שם בני אדם מהעדר המים, אך יבואו העברים שלוש רגלים לראות קבורות הצדיקים החשובים הנזכרים ובייחוד קבורת רבי שמעון בר יוחאי ויתחננו עם תפילות סליחות ותחנונים לאל יתברך שיתן להם מים שיוכלו לעמוד שם ימים אחדים ומיד יבוא מטר והישמעאלים ימלאו הבורות שלהם וכליהם מים, אז יתנו ליהודים לאכול ולשתות כל מעדני מלך".

ה.  המסורת אומרת כי ל"ג בעומר הינו יום הולדתו, יום אירוסיו, יום יציאתו של רשב"י עם בנו מן המערה שם התחבאו כתרייסר שנים (מערה המצויה בפקיעין הישנה) ויום פטירתו. מה הבסיס המצוי בידינו למסורות אלו? והלא הם הסיבה להילולת רשב"י במירון? הייחוס הראשון לל"ג בעומר על קבר הרשב"י מיוחס לכך שזה היה יום חתונתו. רק לאחר שנים הסבירו כי תאריך זה הוא יום פטירתו והתנא דמסייע הייתה המילה "הילולה", מילה בארמית שפירושה "כלולות". עדיין העלייה החשובה הייתה למערת הלל ושמאי והכותבים סיפרו כי לקבר הרשב"י עלו בשלוש הרגלים. רק בסוף המאה ה-15 הביאו יהודים שעלו ארצה מספרד מסורת הלקוחה מספר הזוהר, אותו כתב הרשב"י של עליה לקברו. עלייה זו הייתה כעין תחליף למסורת של זכרון ליהושע בן נון שעפ"י המסורת קשור להר מירון. עולי ספרד קבעו את מירון ואת ציון הרשב"י למקום תפילה ותחנונים על הורדת גשמים, על התגברות בעיתות משבר וכו'. המקובלים שבין העולים מספרד קבעו שם עיתות ללמוד תורה, לבקשה על חיסול הגלות תוך התעמקות בספר הזוהר.אותם מקובלים הם שציינו מתוך הקבלה כי י"ח באייר הוא יום פטירתו של הרשב"י.

ו.  חזרנו והזכרנו שעיקר התפילות והציפיה לנס ביום ל"ג בעומר דהיינו י"ח אייר, היו על המים. המקור לכך נמצא בכתוב בספר בראשית (פרק ז' פסוק י"א): "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" החודש השני הינו חודש אייר והשבעה עשר בו -י"ז. בי"ז בערב מתחילה ההילולה במירון. ב"ספר היובלים" ספר חיצוני שלא הוכלל בתנ"ך והמספר על תולדות אבות האומה עד יציאת מצרים (פרקים ממנו נמצאו במגילות ים המלח) נאמר שגם סיום המבול חל בי"ח אייר.

ז.  מנהג הדלקת המדורות מהיכן הוא לקוח?, נכון! הדלקת המשואות כאמצעי להעברת מידע ידועה לנו היטב מתקופת הסנהדרין. כשהחליטו אלה על קידוש החודש הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי להודיע לפזורה על מועד ראש חודש. המסורת הקשורה למדורות ל"ג בעומר מקורן בסיפור כי ע"י הדלקת מדורות הודיעו לרשב"י ולבנו כי הם יכולים לצאת מן המערה וכי מרד בר כוכבא הביא לניצחון היהודים על הרומאים בארץ ישראל. למסורת זו אין ביסוס בכתובים. איכא דאמרי כי המנהג לקוח מתוך מסורת שהייתה נהוגה בסמוך לירושלים שהיה נהוג להדליק מדורה גדולה ליד קברו של שמואל הנביא בר"ח אייר (המקום ידוע בשמו הערבי ,נבי סמואל). שתי "אסמכתאות נוספות לחגיגת האש בל"ג בעומר הינן: מספרים כי הרשב"י מסוגל היה לשרוף עצמים בהם נתן מבטו. יש גם טקסט של מנהיג שלא בן עמנו שסיפר כי בר כוכבא היה נראה כ"פולט אש מפיו".

ח.  נציין כמה מהמנהגים הנהוגים עד היום בהילולה על קברו של הרשב"י. הטקס כיום מתחיל באופן סמלי במצעד הבאת ספר תורה עתיק יומין מעיר המקובלים צפת ועד לציון הרשב"י. היה זה הרב שמואל עבו מהעיר צפת שלפני כמאתיים שנה מיד אחרי שעלה ארצה, שקנה את חלקת קבר הרשב"י במירון. הרב עבו גידר את חלקת הקבר והקים שם את מבנה בית הכנסת ההיסטורי הקיים ומתפקד עד היום. בערב ל"ג בעומר שנת 1833 (לפני 182 שנים), הובל ספר תורה ע"ש הרב עבו בחגיגיות רבה מבית משפחת עבו בצפת, אל קבר הרשב"י . מסורת תהלוכה זו נהוגה עד היום.

ט.  לפני כמאתיים שנה קנה קדוש ישראל האדמו"ר מרוז'ין זיע"א, מזקני צפת את זכות ההדלקה הגדולה על גג הקבר של רשב"י. אדמו"ר זה לא הגיע ארצה אך צאצאיו ירשו זכות זאת. אחד מצאצאיו האדמו"ר מבויאן הוא אשר מדליק כיום את המדורה על הגג ובכך מכריז על התחלת ההילולה. זכויות נוספות להדלקה במשך זמן ההילולה ישנם גם לחסידי קרלין וזוויהל.  בשנים האחרונות נוהגים בני חסידות "תולדות אהרן", לערוך אירוע שמח במיוחד דדוקא במוצאי ל"ג בעומר.

י.  כמה מנהגים נוספים שהונהגו בל"ג בעומר "החלאקה" טקס גזיזת שערותיהם של בנים שגידלו שערותיהם בשלוש שנותיהם הראשונות. טקס המלווה בטקסטים קבליים-צפתיים השמורים עמנו מתקופות שעברו, בשירה ובניגונים. יש המשייכים מסורת זו לתקופתו של האר"י הקדוש . ילדי ישראל נוהגים לשחק בקשת וחץ. המקור לכך הוא שהיה זה נשקם של לוחמי בר כוכבא במרד נגד הרומאים. המקובלים מצאו לכך הסבר כי בתקופתו של הרשב"י לא הופיעה הקשת בענן, שרמזה על קללת המבול ,ורק צדיקותו של רשב"י הבטיחה את שלום העולם. (אותם מקובלים שכחו כנראה שהקשת בענן הייתה סימן לחידוש הברית עם בורא עולם). ילדי ישראל נהגו להציב בראש מדורותיהם דמות שנואה שנועדה להישרף. בילדותי הייתה זו דמותו של היטלר ימ"ש, לימים מנהיגי הטרור הערבי. מעניינים במיוחד מנהגי אחינו שבגולה: בקהילות רבות יצאו בל"ג בעומר לפקוד קברי צדיקים. באי היווני רודוס נהגו לבצע מנהג ה"גניזה" של ספרי קודש בל"ג בעומר. בקהילות יהודיות בתימן נהגו לערוך לגברים תספורות דווקא כסמל לתקופת קציר השעורים. בעיר טטואן שבמרוקו נהגו לערוך אזכרת נשמות לבני הקהילה שנפטרו באותה שנה, דווקא בל"ג בעומ .

אנו בעז"ה נפקוד את ציון הרשב"י, נבקש בריאות, ישועות ונחמות לעם ישראל תוך שמחה רבה.